הפעם האחרונה שכתבתי היתה לפני חודש. (הפוסט הקצרצר על "רשימות" לא נחשב)

מאז למדתי, הייתי ביוסטון, ראיתי מצגות ונבחרתי ולמדתי למבחנים – למי יש זמן לכתוב

למדתי

הבנתי למה קוראים לזה Full Time MBA – זה תואר שממלא את כל היום. הכל סובב סביב התואר וסביב המטרה הסופית – מציאת עבודה. בבוקר לומדים, אח"כ מכינים שיעורים וקוראים. עכשיו סוף סוף מצאתי את הבאלנס מה לקרוא, ומה לא – או לפחות חשבתי שמצאתי אותו.

הייתי ביוסטון

אחרי שטסתי לאורלנודו לNational Black MBA החלטתי להצטרף לחבריי הלטיניים וגם להמון לא לטיניים לכנס של National Sociatiy of Hispanic MBA. יריד תעסוקה עם הרבה יותר מציגים.

שבועיים לפני כן התארגנו: קנינו חולצות, עניבות, חליפות, כל אחד לפי מה שהיה חסר לו. 4 גברים רניאר, דייגו ואני בשופינג. אני היחיד שנהנה.

ככה זה נראה

Getting ready, originally uploaded by yanec.

היה יריד מעניין, בעיקר מעניין למה נסעתי: בתור סטודנט שנה ראשונה שמחפש התמחות ובלי ויזת עבודה התגובה הפופולרית ביותר היתה "תבדוק באתר שלנו, נפרסם התמחויות לקראת פברואר, אבל לא בטוח שנקבל סטודנטים זרים השנה" – לפחות התנסיתי בלהציג את עצמי וביליתי עם חברים.

בשנה הבאה זה באטלנטה, יותר שווה

מצגות

יש לי יעד סופי של עבודה מעניינת בסוף התואר. זה מחייב השתלבות בהתמחות איכותית בקיץ שתוסיף נסיון אמריקאי לקורות החיים שלי.

לכן הולכים למצגות של חברות בקמפוס. כמעט כל ערב יש מצגת, מתלבשים יפה Business Casual, מקשיבים לפרטים על החברה, על המשרות, אוכלים קייטרינג משובח, ושואלים שאלות.

יש למצגות שתי מטרות: להכיר את החברות ולגרום להן להכיר אותך. לכן כשמגיע תור השאלות כדאי לשאול אחת שתשאיר רושם וכשמסתיימת המצגת יש זמן לשאלות "אחד על אחד" עם נציגי החברה. אחד על אחד במרכאות כי זה יותר כמו המון על אחד. כולם שואלים, נציג אחד עונה. משם ההמשך תלוי רק בי. עם החברות שמעניינות אותי כבר התחלתי ליצור קשר.

נבחרתי

לנציג הכיתה שלי במועדון BizTech – הצבתי לי כמטרה להביא יותר חברות טכנולוגיה לקמפוס. או לפחות לאפשר לחברי המועדון להחשף ליותר חברות טכנולוגיה. רוב הסטודנטים מהודו הגיעו מתחומי הטכנולוגיה, וחלקם מעונין להמשיך בתחום רק להתקדם בו, כמוני.

לא נבחרתי לנציג במועדון הConsulting – שני מתמודדים שהציגו את עצמם אחריי היו כל כך מרשימים בעיניי, שאפילו לא הצבעתי לעצמי.

למדתי למבחנים

הבאלנס של כמה לקרוא וכמה לא לא תמיד עובד, לכן יותר חרשתי למבחנים.

חמישה מבחנים בשבוע. התחלתי ללמוד שבוע לפני. ביקשתי מחבר שגר באטלנטה בתואר הראשון המלצה לבית קפה בלי לוגו של סטאבקס או קאריבו קופי  שנמצאים בכל מקום. הוא שלח אותי לבית קפה נחמד. ממש נחמד. רק אנשים שלומדים, המון ספרים להעביר את הזמן, שקט, והכי חשוב – מכונת אספרסו אמיתית. ביליתי שם 3 ימים בחזרה על כל החומר. כ"כ הרבה זמן שנשארתי הלקוח האחרון.

בסופ"ש שלפני המבחנים התחלנו ללמוד בקבוצה. היה לי קשה להתרכז, כל הזמן העדפתי לבדוק עוד אי מייל או עוד ידיעת חדשות. כ"כ קשה שהחברים שלי קצת התבאסו עלי. אבל אני עובד על זה. הם שולטים בחומר, אני קצת פחות.

ולמי יש זמן לכתוב

עם כל העיסוקים האלו הדבר האחרון שיצא לי לעשות זה לכתוב. קראתי המון, בעיקר לימודים ובלילה נרדמתי עם שני מגזינים:

Wired שהמנוי עליו נקנה כמתנה לארנון, אך הוא לא קיבל אף עותק, אז אמזון שולחים אלי באיחור של שנה

Men's Vogue - מנוי שקיבלתי מתנה מאליאונורה לרגל הנסיעה, תודה.